<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין שכ"ג—שכ"ח</h1>
<h2>דף מו:</h2>
והמצוה השכ"ג היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום ראשון שלפסח והוא אמרו (בא י"ב) כל מלאכה לא יעשה בהם. והמצוה השכ"ד היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום שביעי שלפסח והוא אמרו כל מלאכה לא יעשה בהם. רוצה לומר הראשון והשביעי. והמצוה השכ"ה היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום עצרת והוא אמרו בו (אמור כ"ג כ"א, פנחס כ"ח) כל מלאכת עבודה לא תעשו. והמצוה השכ"ו היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום ראש השנה והוא אמרו בו (אמור כ"ג כ"ה, פנחס כ"ט) כל מלאכת עבודה לא תעשו. והמצוה השכ"ז היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום ראשון שלחג הסוכות והוא אמרו בזה היום (אמור כ"ג ל"ה, פנחס כ"ט) כל מלאכת עבודה לא תעשו. והמצוה השכ"ח היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום שמיני עצרת והוא אמרו בו (אמור כ"ג ל"ו, פנחס כ"ט) כל מלאכת עבודה לא תעשו. ודע שאלו הששה ימים טובים כל מי שיעשה מלאכה אי זו שתהיה באי זה יום שיהיה מהם לוקה אלא אם כן תהיה המלאכה ממה שיצטרך באוכל נפש כמו שבא הכתוב באחד מהם (בא י"ב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. והוא הדין לשאר ימים טובים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ביצה.
